ביום פטירתו, מכנס משה רבינו את עם ישראל כדי להכניסם בברית מיוחדת עם בורא העולם כדי שיקיימו את מצוותיו. הוא פותח בהכרזה כי "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחנך, מחוטב עציך עד שואב מימיך."

הברית בה נכנסו בני-ישראל מזהירה אותם שלא לחשוב שהם יוכלו לעשות עבירות מבלי להיענש על-כך. ה' לא יסלח לחוטאים אלא יגרש אותם מארץ ישראל, וכאשר בני החוטאים יראו את ארץ ישראל החרבה, הם יבינו כי היה זה עונש מאת בורא העולם. הם ישובו אליו בכל לבבם ובכל נפשם, והוא יחמול עליהם, יקבץ אותם מבין העמים ויביא אותם אל הארץ המובטחת. בנוסף לכך, הוא יברך אותם בכל מעשי ידיהם ובנכסיהם.

"המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום" אומר משה, "לא רחוקה היא. לא בשמים היא שעליכם לחפש אדם שיעלה השמימה כדי להביא אותה; והיא אף לא במדינה רחוקה מעבר לים, שיש צורך לחפש אחר אדם שיסע למרחקים. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

"אני מעיד בכם את השמים ואת הארץ כי נתתי לפניכם את החיים והמוות, את הברכה והקללה – עליכם לבחור בחיים." מסיים משה את דברי הברית.