לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת בשלח.

המכבים מסתתרים בפרשה, וגם מה מיוחד במספר 72

כולנו מכירים את המכבים, וכמובן את יהודה המכבי – הלא הוא יהודה בן מתתיהו, אחד מגיבורי נס חנוכה. ובכן, המקור של המילה מסתתר ב...פרשת השבוע.

כאשר קרה הנס הגדול והמדהים של קריעת ים סוף, שרו משה ובני ישראל שירה לה' – שירת הים. בתוך הדברים שם הם אומרים1 : "מי כמֹכה בא-לים י-ה-ו-ה"! כשנחבר את ראשי התיבות של ארבעת המלים הללו נקבל את הצירוף "מכבי" (ואגב, המילה 'מכבי' היא גם ראשי התיבות – בסדר קצת שונה – של המלים שאומרים המלאכים: "ב'רוך כ'בוד י'-ה-ו-ה מ'מקומו"2 ).

לפי הקבלה3 , יש משמעות עמוקה לא רק לארבעת המלים ולצירוף העולה מהם, אלא גם לערך המספרי של המלה "מכבי" = 72. המספר 72 הוא חשוב ומקודש מאוד, ולדוגמא – מספר זה הוא הגימטריא של המלה "חסד", דבר שאנו כל כך צריכים ומבקשים.

זו הסיבה, מסבירים חכמי ישראל הקדמונים4 , לכך שבתפילות הימים הנוראים אנו מרבים להשתמש במלה "ובכן" – "ובכן תן פחדך"... "ובכן צדיקים ייראו וישמחו"... "ובכן תן כבוד ה' לעמך"... – מדוע משתמשים במלה "ובכן" דוקא? כדי לקבל כח השייך למספר הזה של 72, כי המלה "בכן" שווה 72.

המעלה העיקרית במספר זה היא בהיותו הגימטריא של שמו הגדול של הקב"ה, י-ה-ו-ה, וכפי שזה נקרא: שם ע"ב [=72]5 . השם עצמו הוא בגימטריא 26, אולם כשנכתוב את אותיות השם במילואן – יו"ד ה"י וי"ו ה"י – נקבל את הגימטריא 72 [זאת ועוד: אם נכתוב את השם ב'ריבוע', כלומר: י, י"ה, יה"ו, יהו"ה – נקבל גם כן 72].

ואגב, מסיבה זו גם על החושן שהיה על לבו של הכהן הגדול היו כתובים 72 אותיות6 [בחושן היו 12 אבנים, ובכל אחת מהן היו 6 אותיות]: אברהם, יצחק, יעקב, ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולן, דן, נפתלי, גד, אשר, יוסף, בנימין, שבטי ישֻרוּן.

שלושה פסוקים עם עוצמה

ובאותו נושא: מה משותף למלך החיות, האריה, ולשמו של הנביא חבקוק?

ניחשתם נכון: לשניהם יש ערך מספרי זהה. "חבקוק" שווה 216, וגם המלה "אריה". ומתברר שיש משהו מיוחד במספר 216.

בפרשה שלנו יש שלושה פסוקים רצופים, שחכמי הקבלה רואים בהם עוצמה מיוחדת במינה. ואלו הם שלושת הפסוקים7 :

1) ויסע מלאך הא-להים ההלך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמד מאחריהם.

2) ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

3) ויט משה את ידו על הים ויולך י-ה-ו-ה את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה ויבקעו המים.

המשותף לשלושת הפסוקים הוא שבכל אחד מהם יש בדיוק 72 אותיות! על המעלה של מספר 72 כבר דיברנו קודם, וכאן יש לנו שלושה פסוקים רצופים עם העוצמה של 72 [הראשון כנגד אברהם אבינו, השני כנגד יצחק, והשלישי כנגד יעקב]; זה בעצם הכוח שעל ידו נקרע הים לפני עם ישראל.

[בדברים המיוחסים לרמב"ן מוצאים אנו ניסוח זה: "מפסוק 'ויסע' יוצא שם של שבעים ושתים אותיות, שבו משתמשין חסידי ישראל להמית ולהחיות, לנתוש ולנתוץ, להאביד ולהרוס, לבנות ולנטוע"8 ].

לכן באמת אומרים את המלה "ובכן" – שכזכור נושאת בתוכה את המספר המקודש 72 – שלוש פעמים בכל תפילה בימים הנוראים, מקביל לשלושת האבות ולשלושת הפסוקים9 .

נחזור עכשיו לאריה, סמל העוצמה והכח, ונבין למה המלה "אריה" שווה 216 – כי בשלושת הפסוקים העוצמתיים (שבכל אחד מהם 72 אותיות) יש ביחד 216 אותיות.

ומה באשר לחבקוק הנביא? על חבקוק נאמר בספר הזוהר10 כי הוא היה בנה של האשה השונמית, זו שסיפרה לאלישע הנביא כי בנה שוכב מת ואלישע בא והצליח להקים אותו לתחיה (סיפור המוכר לנו מספר מלכים11 ). ובכן, אלישע השתמש לצורך כך ב-216 האותיות המקודשות, ולכן נקרא הבן "חבקוק" (=216).

[יצויין, כי הבאנו כאן רק 'טעימה' קלה מתוך הסודות שבשלושת הפסוקים הללו; למי שרוצה להרחיב מעט, נמליץ לעיין בערך ע"ב ספר 'קהלת יעקב' – 'אנציקלופדיה' לתורת הקבלה, שנכתבה לפני כמאתיים שנה על ידי רבי יעקב צבי יאליש, מתלמידיו של הצדיק המפורסם ה'חוזה' מלובלין].

אחרי 501, פרעה ייכנע

התחלנו במספר 72, המשכנו למספר 216, ועכשיו נתקדם בסולם המספרים למספר גבוה יותר...

לאחר קריעת ים סוף הגיעו עם ישראל למקום שנקרא 'מרה', ושם נאמר להם כי אם ישמרו את חוקיו ורצונו של הקב"ה – או אז "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך"12 .

רבינו בחיי בפירושו מגלה לנו דבר מעניין: התורה אומרת "כל המחלה אשר שמתי במצרים" – ערכה המספרי של המלה 'אשר' הוא 501. מה הקשר בין מספר זה למחלות שהושמו במצרים? פשוט: המצריים סבלו מעשר מכות, הידועים לפי ראשי התיבות שלהם – דצ"ך עד"ש באח"ב [=ד'ם צ'פרדע כ'נים ע'רוב ד'בר ש'חין ב'רד א'רבה ח'ושך ב'כורות]. כשנצרף את האותיות הללו לגימטריא אחת נקבל את המספר 501.

פרשנים אחרים מוסיפים עוד13 :

המספר 501 רומז למכות שקיבלו המצריים בים סוף. הא כיצד? ב'הגדה של פסח' אנו מצטטים מחלוקת בין חכמי המשנה לגבי השאלה – כמה מכות לקו המצריים בים סוף. לפי דיעה אחת היו אלו חמשים מכות; לדיעה שניה – מאתיים; ולדיעה שלישית – מאתיים וחמשים. ובכן, כשנצרף את שלושת הדיעות גם יחד, נקבל את המספר 500, וכשנוסיף עוד אחד כנגד יד ה' שעשתה את כל זאת – נגיע למספר 501.

ולמעשה, הכל נרמז כבר בהתחלה, כאשר באו משה ואהרן אל פרעה בפעם הראשונה ודרשו ממנו להוציא את עם ישראל ממצרים. פרעה השיב להם14 : "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל" – דברים שלפי פשוטם נאמרים בסגנון של חוצפה והתרסה, אבל יש בהם רמז גם לקביעת עובדה: "אשר – אשמע בקולו"! כרגע פרעה אינו מוכן לשלח את ישראל, אבל לאחר שיבואו המכות שהם במספר "אשר" (=501) אז "אשמע בקולו לשלח את ישראל".

בריש גלי - הגאולה הקרובה

נסיים ברמז יפה המבוסס על תרגום אונקלוס לפרשה –תרגום קדוש ועתיק של התורה לארמית בו כל מלה מדוייקת.

בתחילת הפרשה מתארת התורה את יציאת עם ישראל מארץ מצרים, ואומרת15 : "ובני ישראל יוצאים ביד רמה". את המלים "ביד רמה" מתרגם אונקלוס: "בריש גלי" (ניב שחדר היטב לשפה המדוברת).

בספר החסידי "דגל מחנה אפרים" – שנכתב על ידי נכדו של הבעל שם טוב – מתגלה לנו רמז במלים אלו הקשור לגאולה העתידה שאנו מחכים לה. הפירוש הפשוט של המלים "ובני ישראל יוצאים" מתייחס ליציאה ממצרים, אך יש כאן גם רמז ליציאה מן הגלות האחרונה – שתהיה "בריש גלי".

והכוונה היא לאותו לימוד שיש לו סגולה מיוחדת להביא את הגאולה – הלימוד של פנימיות התורה, תורת הקבלה והחסידות; ואכן, המלה "בריש" היא ראשי תיבות של מי שהנחיל לנו את תורת הסוד: ר'בי ש'מעון ב'ן י'וחאי – מחבר ספר הזהר; ר'בי י'צחק ב'ן ש'למה – האריז"ל, שפירש את דברי הזהר וגילה את סודות הקבלה; וגם ר'בי י'שראל ב'ן ש'רה (או: ר'בי י'שראל ב'על ש'ם) – הבעל שם טוב, שהפיץ את פנימיות התורה להמוני העם.

בהתוועדות שקיים הרבי מליובאוויטש לכבוד יום ההילולא של חותנו, רבי יוסף יצחק – יו"ד שבט (הסמוך תמיד לפרשת בשלח) – ציטט הרבי את הדברים האמורים והוסיף כי התפשטות החסידות בדור האחרון בצורה חסרת תקדים, כולל שימוש באמצעים חדשניים ושפות זרות (ולא רק בשפת היהודים, כפי שהיה עד אז), נזקפת לזכותו של רבי יוסף יצחק שהדריך בכיוון זה; ואכן, שמו של רבי יוסף יצחק רמוז גם הוא במלה "בריש" (ובצורה כפולה): ר'בי י'וסף י'צחק ב'ן ש'לום-דובער וש'טערנא שרה.

כיום, לאחר יותר מששים שנה, בהם המשיך הרבי (חתנו וממלא מקומו של רבי יוסף יצחק) בתנופה זו, הרחיבה והעצימה, בוודאי כבר התקדמנו הרבה והרעיונות העמוקים של פנימיות התורה הופצו וחדרו בכל שכבות העם – ומסתבר שאנו קרובים מאוד ליציאה מן הגלות שתהיה "ביד רמה" ו"בריש גלי".