שאלה:

האם היהדות מאמינה בחיים שלאחר המוות? לא קראתי הרבה את החומש, אך ממה שקראתי נראה שאין כל איזכור לחיים שאחרי המוות. האם עולמנו זה הוא העולם היחידי הקיים?

תשובה:

בשאלתך נגעת באחד הרעיונות החזקים ביותר של היהדות: אולי קיימים עולמות רבים, אבל עולמנו זה הוא העולם החשוב מכולם.

כפי שכתבת, התורה אינה מזכירה את החיים שלאחר המוות. למרות שספרי הנביאים האחרונים כן עוסקים בנושא, הרי החיים שאחרי המוות נעדרים באורח בולט מחמשת חומשי התורה.

אף על פי כן, בהחלט קיימת אינדיקציה לכך שהצדק המוחלט ייעשה במקום אחר ולא בעולם הזה. דוגמה טובה לכך הוא סיפורם של קין והבל.

קין והבל מביאים מנחות לבורא העולם. אלוקים אוהב את מנחתו של הבל אך לא את זו של קין. קין מקנא בהבל והורג אותו. סוף הסיפור. אבל חכה! רגע קודם לכן קראנו בתורה שאלוקים אהב את מנחתו של הבל, וברגע לאחר מכן הוא נרצח! וקין, שאלוקים לא שבע רצון ממנו, נשאר בחיים! האם זוהי התמורה שמקבלים על עשיית מעשה טוב?

המסר ברור: עולמנו זה אינו תמיד צודק. אך אלוקים לא יישאר חייב. הצדק המוחלט יגיע מאוחר יותר, בעולם הבא.

אז מדוע התורה אינה מזכירה את העולם הבא? מדוע תיאורו נותר משימתם של הנביאים האחרונים?

הסיבה היא שהתורה עוסקת בעולם הזה, לא בעולם הבא. בעוד הדתות האחרות מנפנפות בהבטחות מסעירות ביחס לתמורה שיקבלו הצדיקים בגן עדן, ואף מספקות תיאורים שופעים אודות מי שמחכה לך שם, וכן עובדות מעניינות לגבי הביולוגיה שלהם, היהדות אינה רואה בכך תמריץ בר תוקף לעשיית הטוב. אלוקים רוצה שנעשה את הטוב מפני שהוא טוב.

אכן, קיימים חיים אחרים, שבהם הצדיקים יקבלו את השכר המגיע להם והרשעים ייענשו – גם אנו מאמינים בכך וגם הנביאים דיברו על כך. אולם זהו עניינו של האלוקים. אשר לנו, עלינו לעסוק בחיים הנוכחיים, בעולם הזה. משימתנו היא לעשות טוב, ללחום ברע ולהפוך את העולם הזה למקום נוח ובטוח – מקום שבו גם הבורא וגם האדם יוכלו להרגיש בו בבית.

ללא אמונה בחיים שאחרי המוות לא קיים צדק. ה'קַיִנים' של העולם הזה יוכלו לרצוח בלא להיענש על כך. אולם, אם נדגיש יותר מדי את החיים שלאחר המוות, אנו מסתכנים בזלזול בקדושתם ובערכם של החיים עצמם.

גישתה של היהדות שונה: מוטב להשאיר את העולם הבא לאלוקים, ובינתיים הבה נעבוד על העולם הזה. הבה, אם כן, נתחיל במשימה.